<h1>סמ"ג עשין סימן נ"ב</h1>
<h2>דף לב.</h2>
ואומר לו אי ניחא לך ייבם אי ניחא לך חלוץ, אם חפץ לחלוץ (ע"פ סה"ת סי' קל"ג ע"ש) אחר כך מקרין ליבמה בלשון הקודש מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי (ע"פ רמב"ם יבום וחליצה פ"ד ה"ו) וכן מפרש בפרק מצות חליצה (יבמות ק"ו ב') ובפרק אלו נאמרין (סוטה ל"ב א') שצריך לקרות בלשון הקדש, וצריך שתאמר לא אבה ב' התיבות יחד בלא הפסקה (ע"פ סה"ת שם) כדאמר רב כהנא (יבמות שם) מודה רבא בלא אבה דאין להפסיק, ואחר כך מקרינן ליבם לא חפצתי לקחתה (ע"פ רמב"ם שם), ואחר כך היא פושטת ימינה ומתרת הרצועות כעין שבארנו למעלה, מתירתו בימין [ו]תופשתו בשמאל וגוררתו בימין ותחלוץ כל המנעל (ע"פ סה"ת שם) ותשליכנו לארץ (ע"פ הרמב"ם שם), (והכל) [והיבם] עומד או מוטה ולא יושב כאשר בארנו למעלה (ע"פ לשון סה"ת שם), ואחר כך רוקקת וצריכין הדיינים לראות הרוק שיוצא מפיה (ע"פ רמב"ם שם ה"ז) עד כנגד היבם ואינו צריך שיגיע הרוק לארץ, אלא אם הוא ארוך והיא גוצה וקולטתו הרוח קרינן ביה בפניו כמו שאומר שם אבל אם היא ארוכה והוא ננס וקולטתו הרוח בטרם יגיע נגד פניו אינו מועיל (ע"פ סה"ת שם). תניא בספרי וירקה בפניו יכול בפניו ממש ת"ל לעיני הזקנים. ואחר כך קוראה בלשון הקדש ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל וכל העם היושבים שם עונים אחריה חלוץ הנעל חלוץ הנעל חלוץ הנעל שלשה פעמים (סה"ת שם ע"ש) ובשעת החליצה יתכוונו שניהם לשם מצות התרת חליצה, והסומא, אומר שם (ע"ש ק"ג א' וק"א ב' תד"ה ש"מ) שאין חולץ שנאמר וירקה בפניו וזה אינו רואה [את] הרוק (ע"פ רמב"ם יבום וחליצה פ"ד ה"ח ע"ש במ"מ). מצות חליצה קוראת וקורא חולצת ורוקקת וקוראה (שם ק"ו ב'). שינתה הסדר ואפילו חלצה בלבד ולא קראה ולא רקקה חליצתה כשרה (ע"פ רמב"ם שם הי"ב) שהחליצה הוא עיקר המצוה, בד"א שהיו יכולין לדבר שהרי הן ראויין לקרות אבל אלמת או אלם אינם חולצים ואם חלצו חליצתה פסולה כדמסקינן שם בפרק מצות חליצה (ק"ד ב'), ואינן כחרש או חרשת שחלצו שלא עשו כלום לפי שהחרש והחרשת אינן בני דעת (רמב"ם שם הי"ג).
